הבדלה דרבי עקיבה

I have been trying to figure out the path some early books have followed – it seems quite certain that they are more than 1000 years old. There are theories and collections. This book seems to exist on the internet as copied from several manuscripts.

It is 15 chapters and it seems that one is missing from the manuscript, and I have been trying to piece it together. While I cannot find much of the text itself, following the names of God bring up interesting and pinpointed results.

This book seems to have done some research.

אותיות דרבי עקיבא is a similar type of book. It has names in it. Although I did find a version without the names, so I am curious if they were added to one version or censored from the other…

Here is a couple of hundred midrashim that I need to look into. Wow. Published at the beginning of the 1900s. OK – found them transcribed…

Here are the ten sons of פאפא mention in הבדלה דרבי עקיבה.

השם של השר של שכחה.

This is the basic text:

לבטל הכשפים.
לבטל הכשפים.
ולניזוק מרוח רעה.
ולמי שאסור מאשתו.
ולפתיחת לב.
הרוצה להזכיר
במוצאי שבת
צריך
לרחוץ במים
וללבוש בגדים נקיים
ולישב
במקום טהור
או בבית הכנסת
ויהיו ידיו טהורות.
וכשיבא לאומרה
ישים לפניו כלי נקי
וישפוך אחד על ידיו מים טהורים.

השופך יאמר
“ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר”.
והמקבל יאמר
“הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם. באלה’ים נעשה חיל והוא יבוס צרינו”.
ויהיו
המים שמורים לפניו
עד שישלים לומר כל ההבדלה.
וצריך
להדיח
ולשטוף
כוס נקי
ולמלאותו
מיין טוב
מקנקן מלא.
ולא ידבר
המוזג
עד שיתנהו ביד הקורא.
ויאחזנו
לכוס
בשתי ידיו
יתן
עיניו
בכוס.

יש שקוראים
אותה
בבית
יחידי
ויש שקוראים
אותה
בפני הכל.

ואחר שיקבל
הכוס
יאמר
תחילה מזמור
“הבו לי’י בני (אלים) אילים”

כל המזמור עד
“יברך את עמו בשלום”.
מִזְמוֹר, לְדָוִד: הָבוּ לַיהוָה, בְּנֵי אֵלִים; הָבוּ לַיהוָה, כָּבוֹד וָעֹז.
הָבוּ לַיהוָה, כְּבוֹד שְׁמוֹ; הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה, בְּהַדְרַת-קֹדֶשׁ.
קוֹל יְהוָה, עַל-הַמָּיִם:
אֵל-הַכָּבוֹד הִרְעִים; יְהוָה, עַל-מַיִם רַבִּים.
קוֹל-יְהוָה בַּכֹּחַ; קוֹל יְהוָה, בֶּהָדָר.
קוֹל יְהוָה, שֹׁבֵר אֲרָזִים; וַיְשַׁבֵּר יְהוָה, אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ-עֵגֶל; לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן, כְּמוֹ בֶן-רְאֵמִים.
קוֹל-יְהוָה חֹצֵב; לַהֲבוֹת אֵשׁ.
קוֹל יְהוָה, יָחִיל מִדְבָּר; יָחִיל יְהוָה, מִדְבַּר קָדֵשׁ.
קוֹל יְהוָה, יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת– וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת:
וּבְהֵיכָלוֹ– כֻּלּוֹ, אֹמֵר כָּבוֹד.
יְהוָה, לַמַּבּוּל יָשָׁב; וַיֵּשֶׁב יְהוָה, מֶלֶךְ לְעוֹלָם.
יְהוָה–עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה;
וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.
ישעיהו פרק נח

“וְהוּא–כְּחָתָן, יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ;    יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר, לָרוּץ אֹרַח.”
תהילים פרק יט

“יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה”.
משנה סוטה ח ז
“וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.”
תהלים צ יז

יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן;  ביאו.  בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן. צבאות.
אֹמַר–לַיהוָה, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי;  מיכאל.  אֱלֹהַי, אֶבְטַח-בּוֹ. גבריאל.
כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ;  מלטיאל.  מִדֶּבֶר הַוּוֹת. יהוה.
בְּאֶבְרָתוֹ, יָסֶךְ לָךְ–וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה;    צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.
לֹא-תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה;    מֵחֵץ, יָעוּף יוֹמָם.
מִדֶּבֶר, בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ;    מִקֶּטֶב, יָשׁוּד צָהֳרָיִם.
יִפֹּל מִצִּדְּךָ, אֶלֶף–וּרְבָבָה מִימִינֶךָ:    אֵלֶיךָ, לֹא יִגָּשׁ.
רַק, בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט;    וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
כִּי-אַתָּה יְהוָה מַחְסִי;    עֶלְיוֹן, שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ.
לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה;    וְנֶגַע, לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ.
כִּי מַלְאָכָיו, יְצַוֶּה-לָּךְ;    לִשְׁמָרְךָ, בְּכָל-דְּרָכֶיךָ.
עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ:    פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ.
עַל-שַׁחַל וָפֶתֶן, תִּדְרֹךְ;    תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.
כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ;    אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי.
יִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ–עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה;    אֲחַלְּצֵהוּ, וַאֲכַבְּדֵהוּ.
אֹרֶךְ יָמִים, אַשְׂבִּיעֵהוּ;    וְאַרְאֵהוּ, בִּישׁוּעָתִי.
ביאו.
“בצל שדי יתלונן”.
צבאות.
“אמר לי’י מחסי ומצודתי”.
מיכאל.
“אלה’י אבטח בו”.
גבריאל.
“כי הוא יצילך מפח יקוש”.
מלטיאל.
“מדבר הוות”.
י’י.
“באברתו יסך לך”.
אימיאל.
“תחת כנפיו תחסה”.
עמניאל.

“צו’א”. צינה וסוחרה אמיתו.
אבאל.
“לא תמ’ל”. לא-תירא, מפחד לילה;
נתנאל.
“מחץ יעוף יומם”.
אנאל.
“מדבר באפל יהלך”.
יהיאל.
“מקטב ישוד צהרים”.
סוריאל.
“יפל מצדך אלף ורבבה מימינך”.
צוריאל.
“אליך לא יגש”.
סמאל.
“רק בעיניך תביט”.
גדיאל.
“ושלומת רשעים תראה”.
אזאל.
“כי אתה י’י מחסי”.
י’י צבאות.
“עליון שמתה מעונך”.
ירבאתה.
“לא תאנה אליך רעה”.
צדעיאל.
“ונגע לא יקרב באהלך”.
אזקיאל חזקיאל.
“כי מלאכיו יצוה לך”.
שומריאל.
“לשמרך בכל דרכיך”.
שלהיאל סרתיאל.
“על כפים ישאונך”.
מלאכי השרת.
“פן תגף באבן רגלך”.
אדוניאל.
“על שחל ופתן תדרך”.
אדריאל.
“תרמס כפיר ותנין”.
מלכיאל.
“כי בי חשק ואפלטהו”.
אבראות.
“אשגבהו כי ידע שמי”.
חי אכתריאל.
“יקראני ואענהו”.
יה פתי^וה.
“עמו אנכי בצרה”.
מטטרון.
“אחלצהו ואכבדהו”.
רחום זיותאל זכוריאל.
“ארך ימים אשביעהו”.
רוח פיסקונית.
“ואראהו בישועתי”.
ברחמים
סעיף ב
אתן מלאכי
אתון אתיא קדישיא אדתאל אור פניך.
ולפניו
יצחאל
ופליאל פלאים פלי פלא נפלא מפליא פלאות
זבוד
אכסכס
המוזמר המון מר
מר מראות
מר מרא
בא באת סבאות ()[ת]רמאי צבאות?
ישראל
שראל
פרפאל
אנאל
יהודיאל
יהו
נכבדיאל.
אב גד הו זח טי כך למם נן סע פף צץ קר שת תש רק צף פע סן נם מלך כיט חז והד גבא.
במא נפץ צף נמר.
משבענא
ואסרנא אסר
וגדרנא גדר
ונדרנא נדר
על רוח ושיד
בורא פרי הגפן.
בורא מאורי האש.
ברוך אתה י’י אלהי’ מ’ה
המבדיל
בין קודש לחול
ובין אור לחושך
ובין ישר’ לגוים
ובין יום השביעי לששת ימי המעשה.
סעיף ג
מה מאמר פניך בים רזך.
כינויך יכה באישתא.
מה הוא שמיה
תיניינא דכוליה ביריה דיקרנוסא.
ומה [הוא] שמיה
תליתאה ברבוריה קדקודיה דנגד
ונפק ונסב
מן שבעים ושתים
אותיות שהם עשרים ושתים
שמות
מאות אחת שבתורה.
ממופתחיה
כיט אה שמו.
כיט יה שמו.
כיט יוחש שמו.
כיט פץ שמ’.
כיט מץ שמ’.
כיט יהומץ שמ’.
כיט גלמוציא שמ’.
כיט אברונא שמ’.
כיט אברגונא שמ’.
כיט אלה’ים שמ’.
כיט כרריסם שמ’.
כיט גלהום שמ’.
כיט סרניקם שמ’.
כיט סרנונקם שמ’.
כיט אכמדרתא שמ’.
כיט קלושם שמ’.
כיט אדני צבאות שמ’.
כיט רחום שמ’.
כיט חנון שמ’.
כיט אל שמ’.
כיט קנוא שמ’.
כיט נוקם שמו.
כיט נוטר שמ’.
כיט בעל חימה שמ’.
כיט שדי שמ’.
כיט קדוש שמ’.
כיט אהיה-אשר-אהיה שמו.
אילו עשרים ושבעה שמות
שהם מעשרים ושתים אותיות
מאות אחת שבתורה.
תש רק צף עס נמל כיט חזו הד גבא.
“כי ביה י’י צור עולמים”.
אדני יה וה היי היי בהיי יהיה ביה יהו היה ויהי קק’ק יו יו ביו אה אה באה יה
יה ביה אץ אץ באץ בץ בבץ פץ מץ צץ מץ סס פגע כתא כתר תגא
מפרש
אשמתיה אשמיה
רבא רבהון דרבייא ומלכא דמלכהון דמלכייא.
אנקתם פ[י]סתם [פספסתם] פספסים דיו-נסים.
כינוריה כינורות יבקע.
ושכינת עזו בין פיסת יד.
ובשם אזבוגה.
“קק’ק י’י צבאות מלא כל הארץ כבודו”.
זה השם של גבורה.
אשרי כל יודעו ומזכירו.
תורתו ותלמודו מתקיימים בידו ואינו
ניזוק לעולם.
אפי’ עומד באישון לילה ואפילה
ואפי’ עומד בין המזיקין ושידין
אינו ניזוק לעולם ולעולמי עולמים.
ואני פל’ בר פל’ המזכירו.
יהי רצון מלפניך שתהא תורתי ותלמודי מתקיימים בידי.
תושבחתך לעולם ולעולמי עולמים סלה סלה הללויה.
שאפי’ אם אעמוד באישון לילה ואפילה שוב לא אהיה ניזוק.
וכן דוד הוא אומ’
“י’י צבאות אשרי אדם בוטח בך”.
וכן ירמיה הוא אומ’
“ברוך הגבר אשר יבטח בי’י והיה י’י מבטחו”.
וכן ישעיה הוא אומ’
“בטחו בי’י עדי עד כי ביה י’י צור עולמים”.
סנסנה קנקנתה מועקה דפג בג ובר בר גבר.
גבור יה מן ימינינו.
וברוך מן שמאלנו.
אלה’ים מלפנינו.
אדיר מאחרינו.
ושכינת אל על ראשינו.
סעיף ד
ברוך (י’י) אתה י’י אלה’ינו מל’ הע’.
המבטל כשפים.
המתיר אסורים.
המגיה
ח()[ש]וכים.
המאיר אפילים.
המרים שפלים.
הסומך נופלים.
המציל מרוח סועה ומרוח רעה.
המחיה מתים [ו]ממית ומחיה.
המוריש ומעשיר.
והמדריך ומכשיר.
המעקש ומיישר.
התומך נמוכים.
המרים תכובים.
וזוקף כפופים.
המרחם סגופים.
הנותן כח לעייפים.
הפוקח את עורים.
השומר את גרים.
המוציא אסירים ממסגירים.
האוהב צדיקים.
הרופא כל חלאים.
המאמץ נהלאים.
הנותן רוח [ונפש] ונשמה וחייה ויחידה לכל ביריה.
הוא יסעוד ויעזור לי פל’ בר פל’ ופל’ בר פל’ החולה.
וישמרהו ויחייהו
ויאושר בארץ
ויסעדנו על ערס דוי.
ויעלה ארוכה למכתו.
וירפאהו מכל מחלה.
ויחבוש עצבותיו.
ויחליץ עצמותיו.
ויצמיח ארוכתו.
ויחוס ויחמול ויחון ויגן עליו.
ויסככהו באברתו.
וימלטהו מן עברתו.
וישלח דברו וירפאהו.
ויצילהו משחיתותיו.
הוא הנקרא דהיבירון בזבודיאל יו’י אלה’י ישר’ חותם הגדול הנקרא צורטק.
ויגעור ויבטל כל חרשין ואיסורין וכיובין וטירופין וטינופין ולילין וגולחין
ורוחין ופרחין וסיוטין ושפטין וצפררין וגששין וצלפין פרצופין
ונקשין ורגשין ואבי?ס?וס טוראה ופגע פגוע ומייבשין גופין ולילין ועקלין
ורוחין בישין ושידין וכל זיקין ומזיקין.
ומרוביא ונזחין ונזהין וטהיא ופתברי ואסתתא ואסתרנא וצימרתא ואישתא
ועדיותא וצממיתא וברוץ דיברא ונ!ין!-יבתא וללחני ומרובין
וצלפא פרצופין ונקיט ליבא ושתקיתא וזיהררי ופנוותא ורומשתא
וצפררי.
וכל מיחושין בישין
וכל עובדין בישין ודיון וסטנין ורגועין וקיטרין.
וכל עובדי חרשיא וחרשיתא תגערון (תת) ויתרחקון ויתחרמון
ויתערקון וישבקון ויתבטלון ממני ומן כל גופי #ומן פל’ בר פל’ ומן כל
גופיה ומן גידוהי ומן גרמוהי ורישיה ובשריה ודמיה ומן איברוהי בשם הופריה
חוסניה.
“מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם (יכסל) יסכל”.
והו יהו “הן אתם מאין ופעלכם מאפע תועבה יבחר בכם”.
סעיף ה
אנא פל’ בר פל’ על באני ועל פישרא בניא איסקופתך דניזחא
קיימא לי ואיסקופאתא דני()[ז]חא לבאביי אית לי אתון חרשין בישין על
תרעאי קמו. נפקית ואמרית להון. איתו ועולו חרשין בישין ועובדי תקיפא.
מלילו ואמרו לי.
היכדין ניעול לביתך.
דביתך על פישרא באני ועל פישרא
בניא איסקופתך.
ודשא דניזחא קיימא לך ואיסקופתך דניזחא לבאבך אית ליה.
ואנא פל’ בר פל’ אידרית לאיגרא סליקית מלילית ואמרית להון.
הואיל ואתיתון ולא עלתון איכמרו ואיזילו עד בית מישרניכון
ועל שוקלי שוח!ר!יכון ועל מקבלי קורבניכון.
ואם בית יהודאי אתיתון איזילו לבית ארמאי.

למדינתא דאתיתון
מינה איכמרו ואיזילו ועולו לביתהון
דמריכון ועולו להון בכליהון בלחמא
דניכולו ניני פחון ובחצביהון דמ(י)א דנישתון וניזרון
ו?ב?שישיהון דמישחא דנישיפא וניריקון ונית(ב)[ר]!ב!ון
באפי מתא
וית-כסא מאנפי שתי מיא דנהרא.
ומילוליהן
בגרמיהון
ובשוקיהון
ובחומרי חרציהון
ובקיטרי גידיהון.
וניפילון
ונימגרון (לסופון)
וליסופון
ונישלחון
וניריכון
וניתברון
וניעוורון
וניקרסון
ולא ליהוי להון מקמתא לעלם.
אנא מידעם דאמרית אמרית.
ודלא אמרית אלהא דשליט בעלמא
יימר אלהא ואינשא יאמרון כחדא.
פשור ליה לפל’ בר פל’
וכל שום דאית ליה
ולשעתיה
וליומיה
ולכוכביה
ולמזליה
ולמאתן וארבעין ותמניא הרמי קומתיה
ולתלת מאה ושיתין וחמשא גידוי (דלפל) דפל’ בר פל’
מן יומא דנן ולעלם.
ולליביה
ולטופסי לי-ביה
ולפומיה
ולקורקביה
ולחשיה
ולכבדיה
ולכולייתיה
ולכל מאני גיויה.
ולכל שבילי אורחתיה בכל תרין-עשר ירחי
שתא ובתלתין יומין דירחא.
חרש ליפשרון ועובדיהון ליפרקון בשם לייטה אימיציה
אימציקיה נתהפכון חרשין על עובדיהון ועובדין תקיפין על משדרניהון.
בשם בייאל ואלביאל פתיאל () פתחיאל ובריאל ואנטריאל ואכתריאל יה
ובשם אודריאל יה ובעיזקתיה דתרמיטיאל יה.
אמן אמן סלה.
תוב שדי ליה ומפשר ליה ופשיר ליה
לפל’ בר פל’
וליומיה ולשעתיה
ולכוכביה ולמזליה
ולכל שמא דאית ליה
ולמאתן וארבעין ותמניא הרמי
קומתיה מן יומא דנן ולעלם.
בשם יחוש אחישה אריפט חמואל קמואל יהו
סבהו.
ב’א י’י רופא חולי
חי העולמים
האל המושיע.
אמן אמן סלה.
סעיף ו
ב’א י’י אלהינו מל’
הע’ המפיר עצות רעות ומחשבות הרעות
ועין הרע ולשון הרע ויצר הרע ושטן המשחית וחלומות רעים ומעשים רעים
ובני אדם הרעים ושנאת חנם ודברי תהפוכות מעלינו ומבתינו ומעל כל
ישר’ עמו.
אל י’י שהציל אברהם
מאור-כשדים
ומן פרעה מלך מצרים
הוא יצילנו מן
כל מיני פורעניות.
אל י’י שהציל את יצחק מן המ(ע)[א]כלת ומן ישמעאל
אחיו
הוא יצילנו מדינה של גיהנם.
אל י’י שהציל יעקב מיד עשו ומיד לבן
הוא יצילנו מן יצר הרע.
אל ה’ שהציל את יוסף מבית האיסורים הוא יצילנו ממיתה משונה ?ו?משנאת
חנם ומצריכות בשר ודם ומלב טיפש ומשכיחה ומיצר הרע.
מי שכרת ברית עם +<אברהם> אבינו ועם שאר (אבותינו) האבות הוא [יציל]
אותי ואת פל’ בן פל’
מכל גזירות הרעות
ומכל שעות הרעות הקשות החצופות
המתרגשות והיוצאות לבא לעולם.
יתרחקון
ויתגערון
ויתחרמון
ויתניחון
ויתפרחון
ויתפרשון
ויתעקרון
ויתערקון
ויתבטלון
ממני
ומן פלוני בר פל’
בשבועתא רבא הדא ובשמא רבא הדין
דאדכרנא.
יתעקרון מן גופו ומן כל איבריו כל חרשין ואיסורין וכיובין
וריבוצין וקיטרין וכל עובדין בישין דעבדו חרשיא
וחרשייתא.
יתרחקון
ויתעקרון
ויתגערון
ויתבטלון
ממני ומן פל’ בר פל’ מעתה ועד
עולם.
בשם תר טטר פר פר פר
ובשם תרכוסיה טטרוסיה וצליצה שלום על ישר’
אא’א?מ? סל’ סל’ סלה. אא’א סס’ס.
סעיף ז
ב’א י’י המבדיל בין קודש (לקודש) לחול.
“נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן”.
נחנו נעבר חלוצים
לפני י’י ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן”.
“נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך י’י אלהיך ואליו תשמעון”.
“נודו מתוך בבל מארץ כשדים צאו והיו כעתודים לפני צאן”.
(צ) “נשקי קשת מיימינם ומשמיאלים באבנים ובחצים ובקשת מאחי שאול מבנימן”.
“נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון”.
“נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן”.
“נגד א()[ב]תם עשה פלא בארץ מצרים שדה צע()[ן]”.
“נפתי משכבי מר ואהלים וקנמון”.
“נר י’י נשמת אדם חופש כל חדרי בטן”.
“נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון”.
“ובני דן חשים”.
“ואלישמע ואלידע ואליפלט”.
“והאלילים כליל יחלוף”.
“למנצח מזמור לדוד”.
“ומשמע ודומה ומשא”.
“וישב יצחק בגרר”.
“והרעב כבד בארץ”.
“ובני דן חשים”.
“יש[ש]כר זבולן ובנימן”.
“ועשית משבצות זהב”.
“ולצרעת הבגד ולבית”.
“לשאת ולספחת ולבהרת”.
“ובני פלוא אליאב”.
“ברוך טנאך ומשארתך”.
“לישועתך קויתי יו’י”.
”יו’י ק()[וי]תי לישועתך”.
“יברכך י’י וישמרך”
פל’ בר פל’.
“יאר יו’י פניו אליך ויחנך”
פל’ בר פל’
מכל חרשין וכיובין ואיסורין.
“ישא י’ו פניו אליך וישם לך שלום”
מכל רוחין ושידין
ופגע רע
ולילין
ומכל פורעניות המתרגשות ויוצאות לעולם.
בשם שדי אוזיאל אבריאל אוריאל ברקיאל מניאל שמשיאל דריאל הדריאל
זריאל זוראל חניאל תתקיאל איתיאל (זרריא) זהרריאל אהניאל ברכיאל
קדריאל תייפואל מנאל אין כמואל נותניאל (אתמניאל) אתמאל איבניאל
תרוניאל גרוניאל אליאל אהיאל אלתיאל עלתיאל עלוניאל [אכאל] ארכיאל
קניאל +[קבאל] שליאל סודיאל חזיאל מיכאל גבריאל רפאל מיטטרון
אדירירון. “+קק<‘>ק יו’י צב’ מכה’כ”.
“ויקרא אל משה וידבר יו’י אליו מאהל מועד לאמר”.
“לאמר” “מועד”
“מאהל” “אליו” “יו’י” “וידבר” ” משה” “אל” “ויקרא”.
קורא אני לך מרגיואל מרגיותיאל שרנאל הוזיהו (מרגיואל) מרגיויאל
+[מרגיביאל מדגיויאל] זהו מיטטרון הון יהו זהו מטטרון זיותאל דמשמש
עילאי וארעאי ומאהבה שאוהבים אותו קוראים אותו זיותאל עבד בזבוריאל
אכתריאל יה יו’י אלהי ישר’.
סעיף ח
רז הנמסר לך אני מזכיר באלהא רבא
דנישתיזיב מכל עק?ין? ביה.
דין רזא
דין רזא (… זר.. רזייא) רז רזייא.
רז רזייא דנן לאינ?י?ש ההדיוט לא
מיתמסר ולא איתקרי בפרהסיא.
חכים לחכים מסור יתיה.
אנא חנוך בר
ירד כתבית יתיה בשבעין שנין לעלמותי.
אתו (אילע?י?) עילאי שבעים ושבעה מלאכים.
כפתית יתהון במאניהון
וחתמית יתהון במאני זייניהון ותבית
ואיסתכלית ברזא שמא ברוא שמא
אל אל אל אל אל אל
יהו יהו יהו יהו יהו יהו
(אלהי..) אהיה-אשר-אהיה אהיה-אש?ר-<אה>י?ה
אהיה-אשר-אהיה (אשר) אהיה-אשר-אהיה אהיה-אשר-אהיה
אהיה-אשר-אהיה
חי חי חי חי חי חי
דין רזא יש רז רזייא רז רזא דנן
למישיזבא
חלש מיד גבור
ומכיך מיד תקיף
ועני מיד עשיר.
אני פל’ בר פל’ שזכרתיו בו
נתפריק
ונשתיזב
ונמלט מיד
מלכין
ושלטונין
ומיד
שנאין
ובעיל דבבין
ומן
צריכת בשר ודם
ומיד כל בני אדם
ומדינה של גיהנם.
ומכל גזירות קשות
ומכל מיני פורעניות
ומכל בני אדם
דקיימין לאב[א]שא לי לקבלי.
לישוי פומי כפומא דאריא לישני כלישן עגלה ואלבש זיזא כסוסיא דנורא
ואיעול (?ל?ק?ו?) קדמיהון כפר בר פר מאני בר פטיריי דפרק ישר’ במדברא
מן סיחון ועוג.
כן נתפרק
ונשתיזב
מיד מלכין
ומיד שלטונין
ומיד סנאין ובעיל דבבין
ומגזירות קשות
ומצריכות בשר ודם
ומכל מיני פורעניות
ומכל בני אדם דקיימין לאבאשא לי.
מגן אתה לצדיקים
אתה היה
+[הוא] לי מגן ומחסה אמן.
גבר
אדניאל אילו
זעפואפיאל אילו
ק?צ?פאפאפיאל אילו
דרזבוזזביאל אילו
סמכסיוניאל אילו
אפראל אילו
אפרפאל.
אילו אתון כד בשמיא אתון
בארעא שמשי דמלכא חייא וקיימא.
וכל דאימר אישתמע
וכל דאשאל [לא]
אשכח.
אל יה
קבל את
אל יהו
זרבא
אל יהו
זרבא
אלהים י’י.
“י’י !אלהים!
חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידריכני למנצח בנגינותיי”.
סעיף י
יהי רצון מלפניך יו’י אלהינו ואלהי אבותי’
שתח!ו!ל עלינו ששת ימי המעשה הבאים עלינו
לשלום
ולחיים
ולששון
ולשמחה
ולברכה
ולעזרה
להצלה
ולהצלחה.
וחשוכים מכל חטא.
ומוצלים מכל דבר עון.
וחונינו דיעה מאתך
והשכל מלפניך.
וחפיצים ליראה את שמך
ועסוקי?ם? בתורתך.
והשמיענו בהם ששון ושמחה.
ולא תעלה קנאתינו על לב אדם.
ולא קנאת אדם על לבינו.
וכל היועץ עלינו עיצה טובה קיימו.
וקיים עצתו.
וחזקהו ואמצהו.
כאמור “וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם”.
“כִּֽי־יְהֹוָ֧ה צְבָא֛וֹת יָעָ֖ץ וּמִ֣י יָפֵ֑ר וְיָד֥וֹ הַנְּטוּיָ֖ה וּמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃”
וקיים עלינו עצתך הטובה ועצת הצדיקי?ם? לטובה.
ואתה י’י אלהינו
אל תעזבנו
ואל תכלימנו
ואל תחפירנו.
לא בעולם הזה
ולא בעולם הבא.
ברוך מקיים עצת הצדיקים.
“קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ”.
“ולשוני תהגה צדקך כל היום תהילתך”.
“ואברהם זקן בא בימים וי’י ברך את אברהם בכל”.
+[“ויזרע יצחק” וגו’].
“וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל”.
וכל היועץ עלינו עיצה רעה בטלו ותבטל עצתו.
והפילהו והכניע(יה)[ה]ו והשמידהו.
וכל המהרהר והמחשב לעשות עמי מריבה ופליגת דבר בעולם.
עקרהו אמן.
וחרמהו אמן.
טמטם וסגור וסכור פיו [ו]לשונו אמן.
וסכל נא עצתו כאמור
“סכל נא את עצת אחיתופל”.
ו”ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד”.
והפר מחשבתו כאמור “יו’י הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים”.
“עוצו עיצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל”.
סעיף יא
עוזא ועוזיאל רזאי רזאי דמריהון גלון ונקב יתהון מן נחירהון
ותלה יתהון בטורי (שמשא) קבל דשימשא לא חזיין ורוחא נשבא על אפיהון
כל זמן וכל ש?עה.
דתבר עצתיה דעוזא ועוזיאל הוא יתבור כל
עצתיה לכל זרע אדם וחוה דקיימין לק[י]בלן ויתבור# תפתרה #דימיניה כל
חרשיא וחרשייתא# כמילת זקן במאמר פיהו.
אמן אמן אמן סלה סלה סלה.
“רבות מחשבות בלב איש ועצת י’י היא תקום”.
בשם אל אל אל אל י’ה אהיה-אשר-אהיה אל אלהים בי אנה אל אב גב +[אב
גד] עיד [..ה] אבגיר גבאיר עד-יה היושב ברי גביר י’ה געורו
ממני #ומן גופיה דפל’ בר פל’#
כל זרע אדם וחוה וכל זרע בהמה וכל אפוצי
וכל כשפות ואגרת בת מחלת וכל מיני המזיקין ההולכין אחריה שלא תזיקו
אותי ואת פל’ בר פל’.
ואם באו להזיק אותנו אל תתנו עיניהם לראות ולא פיהם לדבר ולא ידיהם
למשש ולא רגליהם לילך. ששכינת אל עוברת והולכת לפנינו.
“קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה”.
“יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם”.
כי ביום הראשון יבש חציר ביום הראשון נבל ציץ.
ביום השיני יבש חציר וביום השיני נבל ציץ.
ביום השלישי יבש חציר וביום השלישי נבל ציץ.
ביום הרביעי יבש חציר וביום הרביעי נבל ציץ.
ביום חמישי יבש חציר וביום החמישי נבל ציץ.
ביום השישי יבש חציר וביום השישי נבל ציץ.
ביום השביעי יבש חציר וביום השביעי נבל ציץ.
“ודבר אלהינו יקום לעולם”.
#ויהפכו כל חרשין בישין על עובדיהון ונתמגרון וניסופון ונירוסון על מריהון
בשם# שקדחוזיה אל אל אל טוטרוסיה ואבסוסיה פרערעיה ומהמהיאל.
אלה שמות הקדושים יצילו את פל’ בר פל’ מכל רוח רעה ותעלה ארוכה
למכתו וינצל ממכשף וממכשפה מזכר ועד נקבה.
“הן אתם מאין ופעלכם מאפע”. המכשפים והמ!חל!שים והקוסמים והעושים
אוב (ידוני) וידעונים ודורשים אל המתים והזובחים בגנות והמקטרים על
הלבנים ושוחקים וטופלים לכל עיקר וכל הכשפים. משביע אני
עליכם. מ()[פ]ר אני מעשיכם. ולא יהיה דבר למעשיכם ולא עלילה
לדברי?כם?. ולא תכתבו אותיות מן [ה]שם או בשם לא בשם הדין
סעיף יב
משביע אני עליכון זעפאפיאל קצפאפאפיאל דרזב[י]וזזביאל בחוק אשר
נשבע תהום רבא שלא תרעו ולא תשחיתו ולא תעשו דבר רע לא
לי ולא לשומע קולי ולא תצליחו בכל מעשה שדברי אלהים חיים נאמנים.
“אמרת י’י צרופה מגן הוא לכל החוסים בו”. “יו’י צבא?ו?<ת> עמנו משגב
לנו אלהי יעקב סלה”. “י’י צבאות אשרי אדם בוטח בך”.
“אחישה מפלט לי מרוח סועה ומסער”. “ומסער” “סועה” “מרוח” “לי”
“מפלט” “אחישה”. “מגדל עוז שם יו’י בו ירוץ צדיק ונשגב”.
אהיה-אשר-אהיה הודיה שמך ברוך שמך. “קומה י’י קדמה פניו ה()[כ]ריעהו
פלטה נפשי מרשע חרבך”. “חרבך” “מרשע” “נפשי” “פלטה” “הכריעהו”
“פניו” “קדמה” “י’י” “קומה”. למזז עזנז דדמץ ודעתקנוס. מכשפות תאבדנה
בדבר י’י צבאות יושב הכרובים. משמלחיש למטריח כלום בעבירות בני אדם
עוברות משף לשף מכשפה בהבדרה.
כשם שלא קמו מעשה יואניס ויואנכריס לפני משה במצרים כן לא יקומו כל
האנשים המכשפים והמלחשים והקוס?מי?ם והיועצים העצות הרעות כנגדינו.
הסוס שלהם יהרג וישבר והמרכבה תהפך. והנהר ייבש והמים
יחרבו וההר יותץ. והעשיר ישוח והדל יעתק. והחוט יקטע והחבל החרו?ץ?
ישקיע והמסמר ישבר והקנה ירוצץ. והרוק ייבש.
המים והעשבים ייבשו ויחרבו.
כל קשר יופר וכל כלי כתב ימחק והדיו ישפך והקדירה תיבקע.
כל הר יבקע.
כל כלי חרס ישבר.
כל קיטור יטמא ומטפחת טומאת החשך שובי לטומאתך טומאת החשך.
קדר דרוסה +[קדר דרוסיה $מצ’$] הארוגה בשוק המת תשבר.
ואל יהי להם חלק ונחלה במאתים וארבעים ושמונה איברים דפב’פ ובשס’ה גידים שיש
להם בכל אחד ואחד מהם.
זדל לפספס לבסקס בטסא וקטי לוקט.
מעשה האנשים ההמה ואין ממש לדבריהם וכשפיהם יבטלו מן פב’פ ומגופו
וממני ומניי ומכם ומלבי ומנפשי ומכל ישר’ ומגופינו ומנפשינו ומלבינו
ומזרעינו ומיודעינו ומכל ישר’.
ככת’ “י’י הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים”.
ב’א י’י המפיר עצות הרעות מעלינו ומעל ביתינו ומעל כל עמו ישר’
ויקיים עלינו עצות הצדיקים לטובה. אא’א סס’ס הללו יה הללו יה הללויה.
סעיף יג

משבענא עליך
פותה ) פורה?(
שר של שכחה
שתסיר
לב טיפש
ממני
ומן פב’פ
וכל חולי קשה
וכל מדוין
וכל מרעין בישין
וכל רוחין פרחין
וכל שידין ומזיקין ותפיל
יתהון
על טורא רמתא
ועל רמתא
בשם שמהתא קדישיא האילין
בשם שמהת אלהים קדישיא
ובשם ארמס ארימס ארמימס ארמימימס אנסיאל אניסיאל אנסיסיאל ופתחאל.
ותן לי
לב מבין
ולב שומר
שכל
מה שאשמע אלמד
וכל מה שאלמד לא אשכח.
בשם איהא מיהא קיהא מאיהא
ובשם סוס מגריה
ובשם סוס מקריא דרבנייא.
“תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב”.
“ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וי’י עמו”.
“ונח מצא חן בעיני י’י”.
“ושם בת אשר סרח”.
“וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ. ”
“ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום”.
“לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.
אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ.” במדבר כג
“יאכל גוים צריו ועצמותיהם יגרם וחציו ימחץ”.
“כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישר’ כעת יאמר ליעקב ולישר’ מה פעל אל”.
ויאמר מן
משבענא עליך פותה
עד
“מה פעל אל”
ז’ זימנין.
ויש שמסיימין.
“הנ(א)[ה] אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה?(י)? י’י ויהי לי לישועה”.
“שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם י’י עושה שמים וארץ”.
“אשרי איש ירא [את] י’י במצותיו חפץ מאד”.
“אנא י’י הושיעה נא אנא י’י הצליחה נא”.
“רננו צדיקים בי’י”
כל המזמור עד
“כאשר ייחלנו לך”.
א רננו צדיקים, ביהוה; לישרים, נאוה תהילה.
ב הודו ליהוה בכינור; בנבל עשור, זמרו-לו.
ג שירו-לו, שיר חדש; היטיבו נגן, בתרועה.
ד כי-ישר דבר-יהוה; וכל-מעשהו, באמונה.
ה אוהב, צדקה ומשפט; חסד יהוה, מלאה הארץ.
ו בדבר יהוה, שמיים נעשו; וברוח פיו, כל-צבאם.
ז כונס כנד, מי הים; נותן באוצרות תהומות.
ח ייראו מיהוה, כל-הארץ; ממנו יגורו, כל-יושבי תבל.
ט כי הוא אמר ויהי; הוא-ציווה, ויעמוד.
י יהוה, הפיר עצת-גויים; הניא, מחשבות עמים.
יא עצת יהוה, לעולם תעמוד; מחשבות ליבו, לדור ודור.
יב אשרי הגוי, אשר-יהוה אלוהיו; העם, בחר לנחלה לו.
יג משמיים, הביט יהוה; ראה, את-כל-בני האדם.
יד ממכון-שבתו השגיח– אל כל-יושבי הארץ.
טו היוצר יחד ליבם; המבין, אל-כל-מעשיהם.
טז אין-המלך, נושע ברוב-חיל; גיבור, לא-יינצל ברוב-כוח.
יז שקר הסוס, לתשועה; וברוב חילו, לא ימלט.
יח הנה עין יהוה, אל-יראיו; למייחלים לחסדו.
יט להציל ממוות נפשם; ולחייותם, ברעב.
כ נפשנו, חיכתה ליהוה; עזרנו ומגיננו הוא.
כא כי-בו, ישמח ליבנו: כי בשם קודשו בטחנו.
כב יהי-חסדך יהוה עלינו: כאשר, ייחלנו לך.
חילגה חיגמדה חימגה חילגה.

סעיף יד
חננא בר פפא.
רמי בר פפא.
נחמן בר פפא.
אחא בר פפא. (אחאי)
מור בר פפא. (אבא מרי)
אבא בר פפא.
רפרם בר פפא.
רכיש בר פפא.
(סורחב בר פפא.)
אדא בר פפא.
דארו בר פפא.
“ברוך אתה י’י למדני חקיך”.
“טוב אתה ומטיב למד(י)ני חקיך”.
“לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני”.
$#סליק#$
סעיף טו
ולאחר שישלים לומר הבדלה זו
יתן לשתו()[ת] ממנה לחולה כולה או מקצתה
ויקח הכלי מלפניו שנשפכו המים בו.
ויהיו שמורים בנק[י]יות עד שעת שכיבה.
ולעת שכיבה יעמיד הכלי עם המים על ראש החולה
ויביא ארבע גחלים לוחשות ויכבם במים
וכל גחלת וגחלת יכבנה לבד לבד.
ויאמר בכיבויה.
כך יכבו כל חולאים של פב’פ ממנו ולא ישובו אליו עוד עד עולמי עד.
ואחרכך ירחץ פני ()[ה]חולה מן המים וידיו ורגליו ומקום הנכאב לו או כל
גופו. והנשאר מן המים ישליך עם ארבעה גחלים לארבע פינות הבית ישליך
עם כל גחלת וגחלת מן המים לארבע זויות הבית ויזהרו שלא יכנס ויצא אדם
מן הבית עד קרות הגבר משעת כיבוי גחלים עד (קרות) קריאת הגבר.

Advertisements

About idragonb

Information junkie, just like everyone else...
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

I'd love to know what you think!!!

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s